פסיכולוגיה קלינית היא תחום ספציפי בתוך ענף כולל שנקרא פסיכולוגיה. תחום זה עוסק בניתוח ופתרון בעיות נפשיות. פסיכולוגיה קלינית מתחלקת למחקר מדעי וליישום הממצאים על מנת לסייע למטופלים הסובלים ממצוקות נפשיות ולמנוע מצוקות עתידיות. הדגש הוא על ההתפתחות האישית של המטופל ושיפור הרגשתו. פסיכולוגיה קלינית אמנם מתמקדת בעיקר באבחון פסיכולוגי ובפסיכותרפיה, אבל היא כוללת בתוכה גם תחומי מחקר, הוראה, ייעוץ, פיתוח פרויקטים ועדות משפטית. פסיכולוגיה קלינית החלה להתפתח בסוף המאה ה-19, כשנפתחה הקליניקה הראשונה. עד לאותה עת ההתמקדות הייתה בעיקר בהבנת ההפרעות הנפשיות ובאבחון נכון ופחות בדרכי הטיפול.
לאחר מלחמת העולם השנייה פסיכולוגיה קלינית קיבלה תאוצה היות ומספר האנשים הנזקקים לטיפול היה גדול. פסיכולוגיה קלינית בדרך כלל מתחלקת לארבע שיטות טיפול עיקריות – טיפול פסיכודינמי, טיפול הומניסטי, טיפול התנהגותי וקוגניטיבי וטיפול משפחתי. על מנת לעסוק בפסיכולוגיה קלינית, על הפסיכולוג לסיים תואר שני, להתמחות כארבע שנים במוסד מוכר ולעבור בחינות רלוונטיות.
פסיכולוגיה קלינית משתפת הרבה פעמים פעולה עם הפסיכיאטריה, במיוחד כשמדובר בהפרעות קשות יותר כמו דיכאון חמור או סכיזופרניה המצריכות גם טיפול תרופתי, אותו לא מוסמכים הפסיכולוגים הקלינים לתת. הוכח כי ברוב הפעמים הטיפול המשולב הוא היעיל ביותר היות ופסיכולוגיה קלינית מעניקה למטופל כלים בהם יוכל להשתמש בעתיד כדי למנוע את הישנות התופעה.
פסיכולוגיה קלינית עוסקת בכמה תחומים כשהבולטים בהם הם הפרעות נפשיות ספציפיות כמו טראומות, התמכרויות, הפרעות אכילה, בעיות בתפקוד המיני, הפרעות חרדה ודיכאון קליני; הפרעות נוירופסיכולוגיות; בעיות אצל ילדים ומתבגרים; בעיות זוגיות ומשפחתיות; פסיכולוגיה התפתחותית; פסיכולוגיה רפואית; פסיכולוגיה חינוכית.
את האבחון הפסיכולוגי מבצעים בפסיכולוגיה קלינית על ידי מבחנים פסיכולוגיים רשמיים, ראיונות, תצפיות קליניות, בדיקות פיזיות ורישומים קודמים של המטופל. המבחנים העיקריים בתחום זה הם מבחני אינטלגנציה, מבחני אישיות ומבחנים נוירופסיכולוגיים. הספר השימושי ביותר לאבחון והערכה בפסיכולוגיה קלינית הוא ה-DSM המחולק לפי הפרעות נפש ורשימת סימפטומים המאפיינים כל הפרעה.
כותב המאמר הינו מומחה בפסיכולוגיה קלינית ובקיא בנושאי בריאות הנפש ופסיכולוגיה בפרט.
